סוֹף-סוֹף, הפסיקה ישראל את הג׳נוסייד בעזה. אחרי קרוב לחמישים אלף בני-אדם, ש נרצחו בידיה ברצועה - רובם המוחלט אזרחיות ואזרחים, מתוכם אלפי ילדות, פעוטות, ילדים ותינוקות, שנרצחו במזיד בידי חיילים ישראליים. אחרי סאגת שכללה חטיפה, עינויים, מעשי-אונס ורצח המוני, של רופאות ורופאים, בידי חיילים ישראליים, לצד הפצצות מסיביות מכוונות של בתי-חולים, כל זאת במטרה להותיר, את כל תושבות עזה ותושביה, ללא טיפול רפואי וע"י כּך, להחמיר את מצבהּ ולהגביר, עוֹד ועוֹד, את מניין המתים... אחרי למעלה משנה ורבע, במרוצתהּ התמסרה החברה היהודית-ישראלית, בּשּׁלמוּתהּ וּבמּלוֹאהּ, להגשמת הקריאה ה כהניסטית המפלצתית, ה יודאו-נאצית ומקפיאת-הדם, "מוות לערבים". הדם השפוך, לנּצח-נצחים יכתים, את כּ ל היהודיות והיהודים תושבותי מדינת ישראל, שהיו בוגרותים דיים, על-מנת לזעוק "חדל!! חדל אש ודבּר שלום, עכשיו ומייד!!" - אך לא עשו כן.