אני בן ארבעים ושמונה (בעוד שבוע בדיוק יום-הולדת - שאחגוג לחלוטין לבדי, כי אין לי נפש חיה בעולם). ו - אני, אמנם, נראה פחות, הרבה פחות (במיוחד לולא הייתי מגדל זקן - בטוח הייתי עובר בתור בן שלושים ושש או משו), אבל, כיום, כבר אינני מרגיש פחות; האמינו לי, אני מרגיש כל שנה משנותי, בכל חלקי-גופי - ולא אפרט. באמת, שאין לי כוח גופני להגירה עכשיו. גם מן הבחינה הרגשית, הנפשית - אין לי, לא משאבים וגם לא כוח לזה (כסף, אגב, זה הדבר היחיד, שדווקא יוקל - כי, בכל מקום אליו אהגר - הרי אינני חושב, לא על טוקיו ולא על רייקיאוויק, לא על לונדון ולא על וינה... - עלות-המחיה, בכלל והדיור, בפרט, נמוכה בהרבה מאד, מאשר כאן...). וגם חבל לי, מאד!!, על כל החפצים הרבים, שאספתי עם השנים = ספרים, מכשירי-חשמל, תמונות, רהיטים ותכל'ס: מה לא?? אבל! מה יועילו לי כל אלה, כאשר התפלץ המשוקץ והמתועב בן-גביר, יימח-שמו-וזכרו, ישלים, בקרוב מאד חוששני, את כל תכניות-ההשתלטות שלו - והגסטאפו שלו (שכבר קיבל, את האישור להקמתו, מממשלת-הבלהות הנוראה הזאת!!), יחטפנו, את כל מתנגדותֵי-המשטר, אל מחנות-הריכוז בנגב ("חולות" ו"