חלום יפהפה, שחלמתי ממש לפני התעוררותי הבוקר
בתחילת החלום, ישבתי באולם קונצרטים גדול ומהודר, היכל תרבות כלשהו. על הבימה, זמרת האופרה הצעירה והיפהפייה זכתה לתשואות, בשל ביצועה הנפלא, אני מגיש לה זר-פרחים והיא מגישתו לי, באהבה. אז - אף שכנראה הקונצרט עומד להימשך, עם נגנים וזמרי-אופרה נוספים, אני - משום-מה? מאיזושהי סיבה בלתי-ידועה! - בוחר ללכת, יוצא מהיכל-התרבות הזה ואיזשהו בחור צעיר ויפה-תואר, מסייע לי בזה. אני יוצא והוא עמי, מהיכל-התרבות החדיש, הניצב - מסתבר - בפינת הרחובות מנוחה ונחלה וההגנה (כלומר, במזרח עיר-מולדתי רחובות = באיזור, שלפחות כיום, הוא דתי-עד-חרדי) - וכאן החלק המפתיע: אני חוצה, את מנוחה ונחלה (שהוא, כנראה, מדחוב - כי אני פוסע לאורך מדרכה) לכיוון רחוב עזרא ולצדי, לאורך ההגנה ועזרא, נוסעת רכבת קלה, המלאה בנוסעים!
ואני חושב, רגע, זה אינו הזמן הנכון! עדיין אין שם כזאת - זה אינו, אפילו, העשור הנכון! בזמני, הרי, יש לרכבת הקלה קו אחד ויחיד, בגוש דן ואפילו הוא, פתיחתו מתעכבת כל הזמן!
אבל, זה דווקא נכון מאד, הרכבת שם בתחנה, בעזרא ליד מנוחה ונחלה ואני עולה עליה, יחד עם הבחור החביב, המסייע לי כל-כך... וכל האווירה בחלום, נעימה מאד היא ושלווה.
פירוש: בחלומי זה ביקרתי, כמובן, בעתיד - כנראה שנות הארבעים, או החמישים או השישים, של המאה הנוכחית (משום-כך אני זקוק, מן-הסתם, לעזרה, בהיותי אדם זקן...). בזמן עתידי זה, רכבות קלות נוסעות, כל העת, בכל ערי ישראל, כדבר מובן-מאליו ובכלל, החיים טובים ונעימים, מלאי תרבות (קונצרטים) והנאה. אולי הזמרת הצעירה והנפלאה, קרובה אלי איכשהו. אולי היא בתי, או בתו של ידיד...
ובכל אופן: חלום אופטימי במובהק. בדיוק כמו:
Comments
Post a Comment