ש ו א ה

דואל, ששלחתי זה-עתה:

לכל מקבלותי הדואל: נא קראו, עדויות אלה, בשלמותן:

https://www.mekomit.co.il/%d7%a2%d7%93%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%a0%d7%95-%d7%91%d7%9c%d7%99-%d7%90%d7%91%d7%97%d7%a0%d7%94-%d7%a9%d7%a8%d7%a4%d7%a0%d7%95-%d7%91%d7%aa/

להלן ציטוטים אחדים:

"מאז תחילת המלחמה (נכון ל-3 ביולי) נהרגו בעזה 37,953 פלסטינים, 7,797 מהם ילדים ... החיילים תיארו כי במהלך השירות ברצועה ראו גופות רבות של פלסטינים מפוזרות בשטח, ושהצבא לא פועל לפנותן. אחד החיילים סיפר שהצבא "ניקה" את השטח מגופות, רק לפני כניסה של שיירות הומניטריות של ארגוני סיוע בינלאומיים. שניים מהחיילים תיארו גם מדיניות שיטתית של שריפת בתים של פלסטינים אחרי שהחיילים יצאו מהם. ... הקו היה חופש פעולה מוחלט ... מותר לירות בכולם, ילדה, זקנה ... בתי ספר, בתי חולים ... חיילים ירו בדצמבר בשג'אעיה בשלושה חטופים ישראלים והרגו אותם, למרות שהם הרימו דגל לבן ולא היוו איום על הכוחות, הוראות הפתיחה באש לא השתנו ... ד' סיפר שאזרחים הגיעו למרחב שבו עברו השיירות כדי "לאסוף שאריות" של מזון, אבל המדיניות היתה לירות בכל מי שמנסה להיכנס לשטח. "יורים כדי למנוע מאזרחים להיכנס", הוא העיד ... אסרו על מי שהיה בתוך בית הספר לפנות ימינה אחרי שייצאו ממנו ... חלק ברחו ימינה חלקם ילדים. כל מי שהלך ימינה, מת. 20-15, חלקם ילדים. היתה ערימה של גופות ... לא היתה הגבלת תחמושת, יורים חופשי. אנשים ירו סתם להפיג את השעמום. באחד הימים בחנוכה רצו לעשות ספיישל. כל הגדוד ביחד ירה כמו זיקוקים. ירו גם נותבים. זה עשה צבע מטורף, האיר את השמים, בגלל שזה 'חג האורות' זה נהיה סמלי. נשק קל, נֶגֶבים (מקלעים), כולם ירו ביחד. אמרו בקשר שזה משהו כיפי ... שמעתי התבטאויות שהחטופים מתים, אין להם סיכוי, כולם מתים, צריך לוותר עליהם ... כל אחד שרוצה לירות, לא משנה מה הסיבה, יורה, ואז מעדכן שזה היה תקין ... הירי נועד 'להעיר את השטח' ... הירי הסתמי הזה "מגיע גם מלמעלה וגם למטה: ספינות של חיל הים, טנקים, כלי טיס, וגם בעיקר נשק קל, נגב, מקל"רים, כל הדברים האלה, כל מה שחפ"ש (חייל פשוט) לוקח ויורה. אני אישית עליתי לעמדה, יריתי כמה כדורים, סתם, לים או למדרכה או למבנה נטוש. מדווחים 'ירי תקין' שזה שם קוד, ל'אני משועמם אז אני יורה'. היו מקרים שנעשה ירי כדי 'לבדוק אם זה בן אדם או כלב'". ש' סיפר כי חיילים שהגיעו ל"מגננים" – מתחמים מאולתרים שהצבא שוהה בהם בעזה – נהגו לבקש לעלות לעמדות כדי לירות. "אנשים רוצים לחוות את האירוע ... ירו שם במשפחה שהסתובבה, שמעתי את זה בקשר. אומרים בהתחלה 'ארבעה אנשים', זה הופך לשני ילדים ועוד שני מבוגרים, בסוף מישהו מבוגר, אישה ושני ילדים. אתה מרכיב בעצמך את התמונה ... מפקד האירוע, מ"פ או מג"ד, רוצה ירי להראות נוכחות ... אנשים יורים כדי לירות, ואז צועקים 'ירי תקין'. שום דבר בזה לא תקין ... אתה עובר בחוץ, יורה סתם. עובר מפה לשם, יורה עשרה כדורים בקיר. אם יש מחבל, שיפחד. לא היתה הגבלה גם על ירי טנקים, כמה שאתה רוצה ... האווירה הכללית היתה ש"אף אחד לא יזיל דמעה אם נוריד בית שלא צריך, ואם נירה במישהו שלא היה צריך לירות בו. התחושות בחמ"ל, וזו גרסה מרוככת, היתה שכל בן אדם שהרגנו, ספרנו אותו בתור מחבל שחוסל". הקצין סיפר שירי "על בתי חולים, מרפאות, בתי ספר, מוסדות דתיים, מבנים של ארגונים בינלאומיים – דורש אישור מהאגודה, או מהמטכ"ל. מבקשים אישור". אבל בפועל, הוא אמר, "אני יכול לספור על יד אחת מקרים שאמרו לנו לא לירות. גם בדברים הרגישים כמו בתי ספר, זה (האישור; א"ז) מרגיש פורמלי בלבד. ... כשאנחנו (החטיבה; א"ז) דיווחנו כמה הרגנו ביממה האחרונה, ספרנו כמחבל כל בן אדם שהרגנו. המטרה היתה לספור איקסים, כמה עשינו היום. כל אחד רוצה להראות שהוא 'אבו עלי', (להגיד) 'אנחנו חיסלנו'. ... הילד של היום, (הוא) המחבל בעתיד ... אחת לכמה זמן יורד בניין, פתאום, אתה לא שומע, זה רק צילום, אבל רואה בניין נופל, התחושה היא 'וואו איזה מטורף, איזה כיף'. היו צהלות שמחה בחמ"ל", שחזר הקצין. "גם אני, חייל די שמאלן, שוכח מאוד מהר שאלה בתים אמיתיים. זה הרגיש כמו במשחק מחשב. רק אחרי שבועיים אני מבין שאלה אשכרה בניינים שנופלים. אם יש (בהם) יושבים, אז על יושביהם, וגם אם לא, אז עם כל מה שיש בתוכם ... את הגופות, תיאר ש', מפנים לפני שמגיעות השיירות ההומניטריות. "יורד די-9, עם טנק, ומפנה את השטח מגופות, קובר מתחת להריסות, מעיף הצידה כדי שהשיירות לא יראו את זה, (כדי) לא ייצאו תמונות של אנשים בשלבי ריקבון מתקדמים", הוא תיאר. "ראיתי הרבה אזרחים – משפחות, נשים, ילדים. יש יותר הרוגים (פלסטינים) ממה שמדווחים".

כל אדם, הנאמן ב*משהו* לאיזשהו ערך, של היהדות האמיתית (כלומר: ליהדות, שנכחדה, כבר, כמעט לחלוטין בישראל), מחוייב להתנער, לחלוטין, מכל קשר שהוא, לציונות המתועבת, רוצחת-הילדות.

כי ר ק

כ ה נ י ס ט = נ א צ י

פ ע י ל

ו מ ו צ ה ר ,

מ ס ו ג ל

ל ש ק ו ל ,

ב כ ל ל ,

ת מ י כ ה

כ ל ש ה י ,

ב ז ו ו ע ו ת

ה נ " ל .

ישראל היא מדינה נאצית, בכל מאת האחוזים. ולמדינה נאצית אין זכות-קיום.

כ ל התומך, במעללי ורמאכט-הכיבוש, נגד תושבות רצועת-עזה, הוא כהניסט=נאצי פעיל - אפילו הצביע "מרצ" והפגין עם "שלום עכשיו".

ההגינות האמיתית ה*יחידה*, היא התנגדות מוחלטת, לעצם קיום-הלאומיות - ונחישות לעקרה, ממוחות כלל הנתינים, בכל דרך שהיא.

זה או זה - או היטלר ויורשיו הרוחניים, בממשלתו הנוכחית, של הרייך הציונאצי. והתיעוד המזעזע הנ"ל, הוא-הוא הראייה המוחלטת לדבר.

אני מתברך בעובדה, שכבר לפני שנה כמעט, עזבתי, את הרייך הציונאצי המשוקץ ("מדינת ישראל"), לעד - ויהיה אשר יהיה, *לעולם* לא אציג בו עוד, את כף-רגלי. לפחות, נשמתי-שלי נקייה מזה.

בזעזוע עמוק ובתיעוב מוחלט,

דניאל קלטי ("דניאל-עודד קדם"),

בברויסק, בלארוס ווייליקי נובגורוד, רוסיה.