להגיד, שאינני מתגעגע?

ברור, שאני מתגעגע לפעמים.

לאוכל. לשפה (ליכולת, לתקשר עם כל סובביי בטבעיות וללא _"גוגל טרנסלייט"..._ ), לאדמת-המולדת.
    אדמת המולדת.

אבל אז, אני נזכר באלימות, בבריונות, בגסות-הרוח ובגזענות = בכל הדברים, שלא יכולתי עוד לשאת ושהותרתי מאחור. בכל מאפייניהם של הישראלים. ובעיקר: של הזכרים הישראלים (אם-כי, גם לנקבות לא חסר; בעיקר בקרב עדות-המזרח).

איזו זוועה.

והיום, ומזה שמונה חדשים כמעט, המפלצות הנאציות מבצעים רצח-עם, בשכניהם הפלשתינים. טובחים ילדים לתיאבון.

כמובן, שאני שמח ומברך את עצמי, שוב ושוב, על שנמלטתי משם ושכבר אינני אחד מהםן!!

אף שהגעגועים, בעינם עומדים...

    אדמת המולדת.

Comments

Popular posts from this blog

HEBREW ONLINE COURSE IS COMING!!

Ever Planning to Visit Uzbekistan??? Then, for Your Own Sake, FIRST READ THIS!!

Ищу Любовь❤️❤️