ל פ נ י . ש נ ה . א ח ת .

הסיפור על כל אשר עבר עלי ביום שני, ה-27 במארס 2023, כפי שכתבתיו למחרת בבוקר:

אתמול בבֹּקֶר, בשמונה וחצי בערך, לאור מזג-האוויר הנוח, יצאתי לטיול רגלי - החלטתי ללכת, לאורך דרך לוי אשכול (מרחובותיה הראשיים, של קריית אונו) ומעבר להּ, צפונה ככל שאוכל ולראות, עד לאן אגיע.

 

קצת אחרי תשע, באתי עד מרכז הקניות "אונו מרקט", אשר בקצה הצפוני~צפוני-מזרחי של עירנו, ברחוב, הנקרא (מסיבה בלתי-מובנת לי) על-שם רפול. בקומה התחתונה שלו, בשוק המקורה, אֵין לטבעוניותים מה לחפש - נהפוך-הוא; נמלטתי משם מייד. למעלה, יש גלידריה, בהּ ביקרתי בשלהי חדש אוגוסט, פעם אחת - היתה סגורה עדיין, כמובן - אבל ליד, יש מאפיית ג'ייקובס, לטבעוניותים, היה להםן כריך אחד - לקחתיו בגרסתו הקטנה, ככריכון-בֹּקֶר. היה טוב מאד, מקווה לתוספת עוד אופציות בהמשך...

 

איך שיהיה, בהולכי משם צפונה = אל-עבר הגשר, אשר מעל לכביש 471 ואשר בצדו הדרומי, הוא דרך לוי אשכול שלנו - ובזה הצפוני: דרך יצחק רבין, של פתח-תקווה - עברו על פני עשרות נושאי-דגלים ומחזיקי-שלטים למיניהםן. הבנתי מייד, לאיזו סיטואציה נקלעתי: הפגנת-גשר. ובכן, היות שמבחינתי, הרי, כֹּל ה"מחאה" הגזענית והעגומה הזו, אינה אלא יריבות פנימית בתוך צמרת-ה"ליכוד" יימח-שמו ולפיכך, לשום איש שמאל, אין בהּ מקום, מדיניותי הרשמית הנהוגה כלפיה, היא של נייטראליות חמושה: אינני צד למאבקכםן - מי שינסה לפגוע בי, מכל צד שהוא, יחטוף. אם כן, בדיוק כ"ווייאג'ר" החוצה איזור, הנתון במלחמה בין שניים מזני רביע דלתא, המשכתי ללכת על הגשר, משל היה ריק מאדם, מנווט אט-אט את דרכי בינות למפגינותים, על דגליהםן הציוניים המאוסים. Gott sei dank, הכל עבר כשורה.

 

אם כן, טיילתי לי צפונה ומערבה, עברתי בגבעת שמואל (עיירה ירוקה מאד, יחסית, יפה על-אף היותהּ דתית - בכלל, כָּל עריו הקטנות, של האיזור הזה, ירוקות בהרבה משאר גוש דן, או מרחובות...), עם שיצאתי מגבעת שמואל אל כביש ארבע, בדיוק תפסתי שם אבטובוס קו 70, אז נסעתי בו עד לז'בוטינסקי / הרצל ברמת-גן, כמו כשנסעתי לחיסון הקורונה בדיוק (אגב: בדיוק הורדתי לי, תעודת קורונה מעודכנת) ובמאפיית "יוליה", שבהרצל 62 שם, הצטיידתי במספר בורקס וקוראסונים טבעוניים (המקום היחיד בו אלה קיימים, כרגע, לפחות עד כמה שהצלחתי לקבוע כעת...), הסתובבתי עוד קצת באיזור הרחובות הרצל וביאליק ואז, הלכתי אל פארק הירקון.

 

עקב מחלת השַּׁפֶּצֶת החמורה (מחלת-נפש קשה וככל-הנראה, גם חשוכת-מרפא), בהּ נוטים ראשי-עיריות ללקות בשנות-בחירות, מתעקשות עיריות תל-אביב ורמת-גן לשפץ כל קטע בפארק נעים(לשעבר?) זה, עליו מצליחות הן, להציג את טלפיהן, זאת ללא שום קשר שהוא לשאלה, האם קיים צורך אמיתי כלשהו בדבר; ככה, שלא נהניתי מכך ביותר - והחלטתי, אוקיי, כבר קרוב לאחת, אלך לי למקום, ממנו אתפוס אבטובוס בחזרה לקריית אונו, בטרם יחלו, פקקי אחר-הצהריים הרגילים. מאבן גבירול, בסמוך לרחבת מילאנו בכיוון דרומה, נוסע קו 56 - אעלה עליו! ואהיה בבית, כבר, בסביבות שתיים, שתיים וחצי גג.

 

תכנית נחמדה וטובה, פניתי לבצעהּ.

 

כבר שבוע ומחצה, שלא שמעתי ולא קראתי, שום חדשות שהן.

 

לא ידעתי על אודות הפיטורים/התפטרות, כמובן. וגם לא על "יום הזעם" החדש, שקפץ לו, כך לפתע...

 

העיקר, האבטובוס איחר בכרבע-שעה - וכאשר פנה מאבן גבירול לשאול המלך אצל "צוותא", הודיענו "דרך 'השלום' חסומה, בדובנוב אני ממשיך ישר" (במקום לפנות ממנו שמאלהּ לקפלן).

 

מקץ הרפתקאה, שנמשכה כשלושת-רבעי-השעה, ברחובות לסקוב וקרליבך ובחניון ציקלג, בסופו-של-דבר, מעט לפני שלוש(!), נכנע הנהג באומרו "חברים, אני מצטער, כל היציאות מתל-אביב חסומות, אין לי איך להמשיך לנסוע!" ונכנענו כולנו למצב ובחשמונאים, לצד קניון TLV החדש, הסתיימה הנסיעה.

 

טוב, אז אמרתי אל לבי, אשאר בת"א, עוד שעה קלה - ואז, משיירגע העניין, אמשיך... והנה, זכיתי לבוא אל מסעדת "416", זאת "416", אשר כל הארץ תהילת-כבודהּ; כי המסעדות ובתי-הקפה הטבעוניותים, בכל גוש-דן כולו (אלו שניסיתי ואלו, שעליהן רק שמעתי), נחלקותים לשתי רמות:

 

יש "416".

 

ויש... ובכן, כל היתר.

 

אז ישבתי, שתיתי המון מים וקפה שני ולאחר זמן-מה, גם אכלתי, את עוגת-הגבינה שלהםן = מדהימה!!!! עוגת-הגבינה הטובה ביותר, שאכלתי באיזשהו מקום-בילוי מימי, כמו-גם עוגת-הגבינה הטבעונית הטובה ביותר בכלל (אלא-אם-כן אצליח, אי-פעם, לטבען את המתכון שלך = היחיד המתעלה עליה, כמובן).

 

כן, הוצאתי הרבה יותר כסף, על יום-הבילויים המוזר הזה, מכפי שהתכוונתי; אבל א' - עוגת-הגבינה השמיימית הזאת, בהחלט היתה שווה הימנעות, מבתי-קפה למיניהם, השבוע ובשבוע הבא גַּם, זה קודם-כל - ומלבד-זאת... ובכן, בזאת, ממש לא בא הקץ להרפתקאותי ביום הזה.

 

אם כן, לאחר קרוב לשעה של ישיבה שם ומנוחה טעימה ומאושרת, יצאתי (בשלב הזה, אגב, כבר נודע לי על דבר הגלנט-שמלנט דנן, שבעזרת החָתוּל הגדול, אינשאללה יגרור אחריו, את התמוטטות כל ממשלת-הטֵּרוּף הזאת ואִמרוּ אמן), הלכתי, בחשמונאים ובדרך פתח-תקווה, אל תחנת הרכבת של עזריאלי - כלומר, חשבתי לנסות וללכת, רגלית, עד להיכנשהו בגבעתיים~רמת-גן ומשם, כבר, לתפוס איזשהו אבטובוס מקומי, שאינו קשור לתל-אביב בשום צורה ודרך, אבל... בלכתי שם, הלכו והתעבו האנשים, על דגליהםן וצווחותיהםן (לא ברור לי, איך אני עדיין מסוגל לשמוע משהו היום...), עד-כדי-כך, שבהגיעי אל הכניסה הדרומית לתחנה (עד שהצלחתי לפלס לי את דרכי עד לשם!!), התמלאתי אושר טהור ורווחה, בשמעי, שהרכבת כֵּן פועלת כסדרהּ!!

 

אז, כמובן, הצעד הבא ברור הוא: מיהרתי לרדת, אל רציף מספר 3, משם תפסתי קו הרכבת (שהגיעה כמעט מייד = בחמש דקות לפני ארבע), הנוסעת בטבעת מזרחהּ עד לראש-העין - ואז לערי דרום השרון, עד להרצליה. נסעתי עד לתחנת פתח-תקווה - סגולה (המזל היה, שזכרתי נתיב זה כאפשרות, מנסיעתי לתזונאית בהוד-השרון שבוע אחד קודם-לכן. איזה מזל, שזה היה שם אז!!), משם לקחתי אבטובוס קו 5א' (שהתנהל בפקקי הכיעור המוחלט, המחריד והנורא, הידוע כפתח-תקווה...), עד לתחנת ז'בוטינסקי / הסיבים (בדיוק כמו אז) ובעמדי לחצות, את ז'בוטינסקי, לפתע הבחנתי, בקו 77, הממתין ברמזור ועומד לפנות!!

 

שנים, כבר, שלא רצתי ככה!! ותודה לאל!!, הצלחתי להגיע לתחנה, במעלה רחוב הסיבים הלז, רגע אחד לפניו.

 

בתוך האבטובוס, קרסתי, כמובן, על אחד המושבים - וזהו-זה, נסעתי עד לתחנת קניון קריית אונו, כאן לידנו... גם בהּ, כמובן, נתקלתי בהמוני מפגינותים (שכבר סיימו הפגנתםן) ומשם, כבר כשלתי לי הביתה... והגעתי מעט לפני שש.

 

אז אני, לתל-אביב, לֹא אסע עוד, בחדשיים הקרובים!!