מצחיק אותי לזכור, איך בפלשתינה ח ו ש ב י ם , שיש להם דבר כזה "חורף"... 😀
תכל'ס, רק כשאתה מבלה כמה וכמה חדשים כאן, בלב יבשת אירופה הקפואה, אתה מבין, מה זה חורף ואיך, למעשה, בישראל (שמה החלופי, והזמני, של פלשתינה בימינו) לא חווית אותו מימיך מעולם. 😃
לאחר התחלה חמימה לסתיו בספטמבר, כבר ביום שישי, ה-6 בחדש אוקטובר, צנחו הטמפרטורות היומיות לאיזורי ה 4 מעלות, בערך, בבברויסק אהובתי וביום רביעי, ה-18 בו, כשהיו 6 מעלות בגומל (העיר הבלרוסית היחידה, אשר אינני אוהב בשום-פנים), כבר הרגשתי חמימות והסתובבתי, חופשי, בלי כובע.
כאשר עשיתי הטעות הטראגית, רחמנא-ליצלן ונסעתי, לא-עלינו, לוורשה יימח-שמה ארבעה ימים אחר-כך, התעכב עניין חווייתי-את-החורף קמעה (מלבד הסיטואציה המטורפת, שלא הייתי מסוגל אפילו לדמיין לפני-כן, של חושך לילי מוחלט בארבע אחרי-הצהריים‼️‼️), אבל ביום שישי, ה-17 בנובמבר לפנות-ערב (בראשית הסופ"ש הנחמד והנעים האחרון, אשר זכיתי לדעת שם...), התחיל לרדת שלג - וזהו-זה, הטמפרטורות עברו סופית להתגורר, באיזור האפס ומתחתיו.
כאשר שבתי לבברויסק אהובתי בבוקר יום שישי הטוב, ה-15 בדצמבר 2023, כבר ידעתי, מה הוא חורף באמת: קור מצמית (כאשר הטמפרטורות מגיחות אל מעל לאפס, חמים לי; שתבינו), שמיים אפורים בכל שעות-היום, כמעט, מרבית שעות-היממה: חושך ולילה (על-מנת להשיג עוד שעת-אור, על-מנת שיהיה להם דבר כזה "אחר-צהריים" בכלל, נקטו הבלרוסים בשיטת ניצן הורוביץ, של "שעון-קיץ" (GMT+3, כלומר) בכל השנה - אז יש שעת-צלי (BRILLIG), אבל השמש זורחת, רק, בתשע ומשהו...), ערימות של שלג, בצדי-המדרכות, קרח חלקלק-להפחיד עליהן (במיוחד כעת, כשהטמפרטורות מתחילות להתחמם קצת, שוב; כשהמדרכה מכוסה בשלג פריך זה בסדר, אבל הקרח...), והשמש מציצה, רק, פעם~פעמיים בשבוע, ללטף קמעה, ברכות ולהגיד שלום חלוש.
בפלשתינה אין חורף; בירושלים ובגליל העליון זוכים,קצת, לאיזושהי טעימונת דגימתית זעירה ממנו. את כל מנעד-הטמפרטורות ומזגי-האוויר השנתיים, של תל-אביב, רחובות, קריית-אונו וחברותיהן, ניתן למצוא בקיץ המרכז-אירופי. כי קיץ, זה כל מה,שבפלשתינה יש.😃
Comments
Post a Comment