בלדה לנערה - נכתב ביולי 2015
בקר זה, לאינגריד, החל כתמיד,
עת קבעה, עם יוהן, שילכו ליריד.
ליריד חג-המולד, הלכו הם תמיד,
כי תמיד יותר טוב, ללכת עם ידיד.
התלבשה התייפתה, היטב התאפרה,
כי היום ליוהן תגל, איך אותו אהבה,
כמה עליו, בכל ליל חלמה,
מאז החלה, שנת-לימודים חדשה.
עלתה על האס-באהן, קו ארבעים ושש,
להיפגש קבעו בווסט-קרויץ, בתשע וחמש,
ועם שבלבהּ, בוערת האש,
יותר מכל השתוקקה, פטמותיו למשש.
מביתהּ שבהיידה, ארוכה הנסיעה,
למעלה ממחצית-השעה.
רבים מסביבהּ אנשים, אך היא רק רואה,
את הפנים שבלבהּ, פני-אהובהּ.
פגשה אז את יוהן, בשעה היעודה,
אז תפסו קו חמש, יחד להמשיך הנסיעה.
באו ליעד, החלו לקנות,
מטעמים מגדנים, מתנות נחמדות.
אך אז לפתע, מבעד לעוגות,
הבחינו שניהם, בעיניים בוהות.
הגבר עמד, מחוץ לחלון-מגדנית
ומזימה בלבו, כלל לא חגיגית.
למחות הוא ביקש, בצורה חולנית:
לקטול, נער רך ונערה יפיופית.
כי לאינגריד עור לבן ועיני-יוהן מלוכסנות,
ובעיני-הנס, זה אינו יכול להיות.
לשיטתו, בין עמים, ניצבות חומות,
שאותן, פשוט מאד, אסור לחצות.
עם שיצאו השניים, עוגות בידיהם,
כיוון המטורף, רובהו אליהם.
צרחה נשמעה, קראו לו לעצור
- אך הוא, את ההדק, סחט - וחזור -
מאז, עד היום, מדי ליל קר,
מחוץ למגדנית, יושבים נערה ונער.
הם ממתינים, סבלנים, ליום המחר
וכך כבר מזה ימים אין-מספר.
אך יום יבוא וינפח רוצח נשמתו
ואז הם, ישאלו אז אותו,
'למה את אהבתנו קטעת,
'מדוע, קיבינימט, כזאת עשית?'
ואם בלכתך שם, בדרך,
צביטה קלה תחוש, בפטמה, או בירך,
דע: זאת אהבה, אשר לא הוגשמה,
עקב טירוף, מעורב בשנאה -
Comments
Post a Comment