הו דון קישוט, ה י ש א ר כל-כך תמים
כל חיי, מעולם לא היתה מקובלת עלי הפרשנות המקובלת לפרשת "דון קישוט וטחנות-הרוח" = זו, לפיה דון קישוט, הוא "אאזרח אקטן, אנילחם במנגנוני אמשלה ארעים!" (הסגנון העילג וחסר-הה"א ר"ל, אמור להבהיר לכםן, בדיוק, מה דעתי על סוג ה...אנשים, המאמינותים בפרשנות לקויה-עד-מְאֹד זו...) - שהרי - עם שבמקור הכוונה היתה להראות, כיצד אביר ימי-ביניימי, כבר אינו משתלב עוד, בעולם העת החדשה - למעשה, מה שאנו רואותים כאן, הוא אדם, המכריז - ללא שום סיבה, למעשה! - מלחמה, על מנגנון טוב, המסייע להאכיל את ההמונים! קרי: מאבק לא חסר-סיכוי, או משו כגון-דא, אלא לחלוטין משולל כל סיבה מלכתחילה.
יחד עם זאת, כאן בכוונתי לתקוף את השיר העברי "זה הכל בשבילך" של דני סנדרסון = יוצר סבבי בהחלט, בדרך-כלל, אשר מרבית שיריו (כולם מלבד זה, תכל'ס), קוּליים ונאים עד-מאד המה.
כי מה עושה השיר דנן?
מציג, את כל הא/נשים החולמותים חלומות, המאמינותים, בשינוי העולם, בדרך כזו או אחרת, כמעין פיטר פֶּנים אינפנטיליים וסתומים, על-גבול הפיגור השכלי תכל'ס, אשר ייטיבו מאד לעשות, אם "יתחברו למציאות", נעבעך, יניחו, סוף-סוף, רגליהםן על הקרקע ויהפכו לגלמי-בּוֹרְג חסרי-מוח, בעולם התאגידי של מתן שירות כנוע וחסר-מחשבה, עבור בעלותֵי-ההון אוייבותֵי-העם.
"הו דון קישוט / אל תהיה כל כך תמים, / בעולם ילד / אין מקום לסתם חולמים.
"הו דון קישוט / תתעורר למעני, / כך או כך תישאר / האביר שלי".
שרה לו העַמה, בגילומהּ של מזי כהן, המגלמת כָּל אישה עלי-אדמות, תכל'ס: מאמינה, אך ורק, בדברים פרקטיים, אך ורק בדברים, שאפשר לאכול אותם, בהיות בעלהּ מהנדס, בהיות היא, אשת-מהנדס ובהרבה מְאֹד כסף בבנק. כי ככה זה: יכולת למעוף ולחזון, היא תכונה גברית בעליל (בדיוק כמו רגישוּת ואמפאטיה, לדוגמא).
אבל - בואו ונראה, מי היו החולמים ה"מעופפים" ביותר בהסטוריה?
הרשימה כוללת את:
הנביא ישעיהו
לאו טסה
ליאונארדו דה-וינצ'י
ברוך שפינוזה
וולפגנג אמדאוס מוצרט
ג'יימס קלארק מקסוול
אלברט איינשטיין
אליעזר בן-יהודה
תיאודור הרצל
ניקולה טסלא
אלכסנדר פלמינג
ועוד רבים, רבים, רבים...
כל זאת בזמן, שכל המקורקעים המקועקעים לקרקע, כל הנורמטיביים בלאט (וזֹאת לדעת חברותים שלי: בעיני, המלה הנוראה "נורמטיבי" בררררררררררר היא הקללה המחרידה והמזעזעת ביותר, הקיימת בשפה; כל קללה אחרת וכל עלבון אחר, הינםן כאין וכאפס לעומתהּ. אני מעדיף, מיליארד מונים, להידרס למוות ע"י משאית, מאשר שמישהו חס וחלילה!!!!!!!!!!!!!!!! יחשוד אי-פעם בִּי, שאני, רחמנא-ליצלן!!!!!, "נורמטיבי" ברררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר), כל הפרקטיים הפרגמטיים מְרַצֵּי-נְשׁוֹתֵיהֶם המסורסים בלאט, עונבי-העניבה וחסרי-הזקן בררררררררררררר מן הבורסה ומדד התסמונת-דאון-ג'ונס והנִּסדק ואיך-שלא-קוראים-אותם בלאט, התנהלו, בקיומםן חסר-הערך והמיותר-לאללה, ישירות אלי הספינה השנייה של גולגאפרינצ'אם, to book a bloody passage on the Lady Ann.
אני יכול להמשיך, אבל הרי כוונתי ברורה:
מעתה ואילך, שירו רק: "הו דון קישוט / הישאר כל כך תמים, / בעולם ילד / יש מקום רק לחולמים.
"הו דון קישוט / המשך לחלום למעני, / ורק אז תישאר / האביר שלי".
Comments
Post a Comment