א/נשים עם פֵטישים מעצבנים
לפעמים, יש א/נשים (בעיקר נשים) עם פֵטישים לגמרי בלתי-נסבלים.
לדוגמא: חבורת יצורים, אשכרה חפצים חשודים מהלכים, הקרובים אלי (לצערנו המשותף) מבחינה גנטית, אשר הטילו עלי חרם א-לה-כיתה-ג' (שזֹּאת הרמה המנטאלית שלהםן, מסתבר...), כי... אֲנִי מְגַדֵּל זָקָן, בִּמְּקוֹם לְגַלְּחוֹ.
וכבר אחת-עשרה שנה כמעט, שאינםן מחליפותים איתי, ולו מלה אחת.
זקָני המסכן, אגב, גרם, בעצם-קיומו, לשותפה שהיתה לי, אי-אז בניינטיז הרחוקות (בחורה די-מעורערת בנפשהּ בלי קשר, כן? או אולי, בעצם: עִם), להרעיל את חיי, בהשתלחויות מטורפות ואז להתנפל עלי, פיזית, בצרחות-טירוף, פשוט כי "כולם מגלחים את הזקן אז אנחנו לא מאשרים" ("אנחנו" = היא וחברתהּ הטובה, this is).
בשני המקרים הנ"ל, גם העובדה, שאני מעז ללבוש חולצות, שצו-האופנה האחרון מערוץ הקניות לא אישר, היוותה סיבה מספקת, בעיני הנ"ליות, על-מנת להתייחס אלי כאל תת-אדם.
פֵטיש מטורף אחר, קיים אצל אי-אלו "מומחיותים" (מטעם-עצמםן) ל"כתיבת קורות-חיים" (גַּם כן, עייענע "תחום-התמחות"...). "השתמש רק בפונט כזה!!!" צורחת האובססיבית הרנדומאלית (and scream they do...) "לא!! רק בפונט כזה!!!!!" סותרת, הִסְטֵרִית, אובססיבית שניה. "סדר, את רשימת מקומות-העבודה, בסדר הזה!!!" "לא!!!!! באחר!!!!!!!!!!!!!!" Und so weiter und so weiter...
כאשר מַה כָּל זֶה בִּכְלָל חָשׁוּב.
היתקלותי האחרונה, בחולת-נפש מן הסוג הזה, אירעה לי ביום חמישי שעבר (שהיה יום מזופת להפליא מבחינתי בלי קשר, כן?): פרסונה מסויימת (אשר מעמדהּ האנושי מוטל בספק), מעמותה מפוקפקת בשם "חמישים פלוס-מינוס", התקשרה אלי ואמרה, בתחילה במתיקות מזוייפת (הן תמיד מתחילות בדבש... הרעל בא אחר-כך), שיש מי ש"ילמדו אותי" לכתוב קורות-חיים, כי מה שכתבתי, לכאורה, אינו טוב מספיק - כלומר, כל הפרטים שם, אך אין הם מסודרים, מסתמא, בסדר הנכון.
ניסיתי להגיד להּ, שהקובץ שלי (שכתבתי, אגב, בהחלט בהתאם להוראות אתר, המיועד לנידון - אבל מה, האתר שייך, מן הסתם, לחצר חסידית שׁוֹנָה מזו, להּ משתייכת הפרסונה...), הוא בסדר גמור סך-הכל ומייצג, את תחומי-התמחותי ואת נסיוני התעסוקתי - והיא התחילה לצרוח!!!
מפאת כבודו של בלוגי, לא אפרט כאן, את תוכן-צווחותיה - גם אין לכך, כמובן, שום חשיבות שהיא; די-מהר הבנתי, שמדובר במטורפת ופשוט מאד, ניתקתי את השיחה וחיסלתי, לגמרי, את כָּל קשרי, עם ה...עמותה המפוקפקת ההיא.
פשוט, נמאס לי, כבר, מכל הפסיכיותים הללו. פשוט נמאס.
Comments
Post a Comment